למה מחממי אינפרא-אדום עמידים בפני מים נשברים בסופו של דבר (ואיך תיקנו את זה)
אם אי פעם היה לכם מחמם אינפרא-אדום עמיד בפני מים שהפסיק לעבוד, כנראה שהאשמתם את רכיב החימום. אבל הסוד הוא שרכיב החימום בדרך כלל בסדר.
הבעיה האמיתית נמצאת בנקודת החיבור של החוטים.
זו סביבה קיצונית – מצד אחד יש חום עצום, ומהצד השני יש לחות שמנסה לחדור פנימה. כשמים פוגעים בקצה החם של החוט, נוצרת תהליך של חמצון. לאחר מכן נוצרים קצרים במעגל החשמלי.
הבעיה עם חומרי אטימה “זולים”
רוב המחממים הזולים פשוט משתמשים בסיליקון או בחומרי אטימה פשוטים על החוטים, וזהו.
הבעיה היא שחומרים אלו אינם יכולים לעמוד בתנאים הקיצוניים של המחמם – החוטים מתרחבים כשהמחמם חם, ומתכווצים כשהוא קר. בסופו של דבר, חומרי האטימה נשברים. כשזה קורה, לחות חודרת פנימה.
אנו רואים את זה כל הזמן במפעלים, שם המחממים נרטבים או שהאוויר מלא באדי מים. חומרי האטימה נהיים שבירים, והזרם החשמלי עלול לעבור למקומות לא נכונים. זו בעיה גדולה.
איך אנו עושים זאת אחרת
רצינו למנוע את הקצרים האלו לנצח, לכן שינינו את הגישה שלנו.
במקום פשוט “לכסות” את החוטים, אנו משתמשים בחומרי אטימה יקרים יותר ובחומר אפוקסי מיוחד. בחרנו חומר שמתרחב ומתכווץ באותו קצב כמו המעטפת הקוורץ או המתכתית של המחמם. כך, חומר האטימה נשאר חזק ולא נפרד מהחוטים, גם כשהמחמם פועל בטמפרטורות גבוהות.
בנוסף, אנו משתמשים בחוטי נחושת מצופים בכסף, כדי להפחית את ההתנגדות החשמלית. לאחר מכן, אנו מכסים את כל המערכת בחומר עמיד בפני מים, שנשאר גמיש גם בטמפרטורות של 200°C+. כך, אין יותר קצרים כמו במחממים הזולים.
כמה דברים לזכור
יש כמובן ויתורים.
מכיוון שחומרי האטימה כל כך חזקים, החוטים נהיים קשיחים יותר. אי אפשר לכופף אותם בזוויות חדות. אם עושים זאת, עלולים להישבר חומרי האטימה. ודאו שהחוטים יהיו בעלי עקומה חלקה.
בנוסף, יש להשאיר מקום לאוויר לעבור. אם מכניסים את החוטים למעטפת קטנה ללא זרימת אוויר, החום יתגבר באזור האטימה. זה יגרום להרס מהיר של חומרי האטימה. השאירו מעט מרווח במעטפת, וכך תהיה לכם בעיה פחותה.